עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
חברים
JennyDo what I wantאוולינה זאקשאריות של החייםהדס
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
הקרע היומי שלי
08/02/2017 21:33
אור
אהבה
כל אדם במהלך חייו עובר כמות רבה של קרעים, בין חלקים בחשיבה בלו ואילוצים טבעיים כאלו ואחרים, ואני היום חווה את אחד הקרעים הקשים ביותר, הקרע בין הראש שלי ללב שלי , ומאה אגיד לכם, זה קרע מכביד מאוד אשר משםיע על היום יום שלי בצורה קשה מאוד. אני טס בעוד חודש וקצת להודו , למסע, לבד לראשונה בחיי, אני נוסע לעולם אחר בתקווה שאוכל לחוות חופש אישי מסוג אחר לחלוטין שלא חוויתי עד היום, מי חשב ולמי היתה שליטה על הלב שלי שהחליט להתאהב בבחורה המדהימה הזו, ארי היא עובדת איתי כבר מעל לשנה באותו מקום עבודה, אז למה דווקא עכשיו הלב שלי החליט שזה מה שהוא רוצה , להיכנס לאהבה חסרת סיכוי שעתידה להסתיים בצורה טראגית.
מכל הנשים שאני מכיר בחרתי להתאהב דווקא בזאת שהכי קשה להשגה , כזו שאין לה חשיבה זוגית בכלל, שעסוקה בלימודים ועבודה. האחרונה שתיכנס למערכת יחסים, ובטח לא עם אחד כמוני , אחד כזה שלא סגור על החיים שלו , והולך לטוס עוד שניה לחפש את עצמו. 

אז הראש אומר לא לעשות שום מהלך, לא לחשוף את אהבתי אליה, אך הלב דוחף אותך בכל הכוח ללכת איתו עד הסוף המר. 

ואני? מה אני רוצה ? מה אני בוחר לעשות ? אני בוחר להיקרע לשניים, ולקפוא כרגיל , עד שהקרע יהפך להתתנפצות אדירה של רסיסים שתסתום את כל האפשרויות. 


1 תגובות
נסיעה לצפון
01/01/2017 14:04
אור
אני נוסע ברכב לכיוון צפון, עשרות פעמים עשיתי את הדרך הזו אבל הפעם התחושה שונה, אולי זו העובדה שאני הוא זה שנוהג עכשיו , אולי זו העובדה שבבגאז' אני מחזיק ארגזים עם רוב חפצי האישיים או שאולי זו החבילה שאני משאיר מאחור היום, אני בדרכי צפונה לעיר שבה חוויתי 3 שנים מופלאות ועכשיו אני בדרך אליה על מנת לא לעזוב לעולם, זו לפחות השאיפה. בדרך אני עובר בכביש המשקיף על מימיו הכחולים של הים התיכון, באיזור חוף אכזיב, אני זוכר איך הנסיעות כאן בקיצים הקודמים היו גורמים לי לרצות לקפוץ מהאוטובוס  ולקרוע את מדי מעליי היישר אל תוך המים בצבע טורקיז  ירקרק שיש כאן בימי הקיץ החמים. אני ממשיך לצומת לימן ופונה ימינה לכיוון הגליל העליון, בעליות לכיוון ההרים אני מרגיש מחוייך ומשוחרר, מחזיק ג'וינט גדול וכיפי ביד, ועולה מחוייך כלפי מעלה , ואז פתאום הרכב מדומם מנוע, אני מנסה להניע ולהרים את בלם היד אך לא מצליח לעצור את ההתדרדרות אחור, אני מנסה בכל כוחי אך נשאר ברכב מפוחד ועוצם עיניים , בשניה לאחר מכן אני פוקח אותן כשאני מרגיש שהרכב נעצר, אני מסתכל סביב ורואה שאני עדיין ברכב , הארגזים לא מאחורה , הג'וינט לא ביד, מסתכל החוצה מהחלון ומגלה שאני בפתח תקוה. 

מהבהלה התעוררתי במיטה וגיליתי שזה רק חלום, וכל הנסיעה הזו שהרגישה ארוכה וכיפית בחלום הזה היתה לא אמיתית, שקעתי חזרה לתוך הכרית, אך לא הצלחתי להירדם יותר הלילה, חשבתי רק איך אני גורם לחלום הזה להפןך למציאות ואיך אני עף כבר מהמרכז החנוק הזה ומעתיק את חיי למקום טוב יותר, רגוע יותר, ירוק יותר. 


0 תגובות
לקראת המסע להודו
02/12/2016 16:27
אור
אני טס להודו עוד מעט , ב2 לאפריל אני הולך להמריא לארץ המדהימה הזו, לתרבות שונה ממה שראיתי וחויתי עד עכשיו בחיי. ואני מתרגש ככל שזה מתקרב,חיכיתי למסע הזה זמן רב, אני מרגיש שאני הולך לחוויה הכי גדולה שהיתה לי בחיים, אני טס לבד , נקי, רק אני והמוצ'ילה. אני מקוה שלא אתאכזה ואמצה את הודו עד תום (כמה ששאפשר למצות בסיבוב הראשון שם), אני הולך לעשות דברים שלא עשיתי מעולם, ממסיבות טבע ועד מדיטציה ויוגה. זה יהיה מדהים ואני כבר מחכה לרגע שזה יגיע. 

זה מה שיושב לי בראש כבר חודש שלם , רק הודו, אין חשיבה על כסף, לימודים, אהבה וכל הדברים השגרתיים והרעים הנוספים, תחושת האופוריה שמדברים עליה החוזרים מהודו ממלאה אותי מעכשיוץ אני עוד מסוגל להתמכר לזה . 

אשמח קצת לשוחח עם אנשים שחזרו מהודו או מתכוונים לנסוע לשם בתקופה הזו, אם אתם כאלה אשמח לשוחח איתכםץ 
0 תגובות
תקשורת המונים - קצת מחשבות על השפעת התקשורת
21/10/2016 16:46
אור
תקשורת, פוליטיקה
לאחר שנה כמעט שלקחתי "ברייק" מלהתעסק בענייני תקשורת / פוליטיקה חזרת לעקוב לאחרונה אחרי ההתפתחויות העולמיות והמדיניות דרך התקשורת, לא שאני חושב שהיא אמינה אלא ממש להיפך מכך, בשירותי בצבא ועוד אף לפני בזמן נערותי וילדותי הבנתי בעיקר שלתקשורת יש השפעה מאוד גדולה ושהיא רחוקה מלהיות אובייקטיבית, מעוותת את המציאות , רציתי קצת לספר על מקרה שנחשפתי לו לפני תקופה מאוד ארוכה, בזמן לימודיי בתיכון, אך קודם קצת רק לעניין, יש לי שכן שהוא לא ממש בקו השפיות, בחור טוב אשר לא מפותח שיכלית ומתנהג כאילו הוא צעיר מגילו ב- שנים בערך, הבחור היה בן 19, לא גוייס לצבא , האנשים שסבבו אותו ביום יום וחבריו הקרובים היו סביב גיל ה15/16, הוא היה מתקן להם את האופניים , יוצא לרכיבות, יושב לדבר איתם כל הזמן ולא הורגש פער הגילאים, עד שיום אחד המשטרה עברה באיזור וראתה אותו מרכיב על אופניים את אחת מידידותיו בנות ה-15 , הבחור נעצר באשמה לפדופיליה, ברשתות התקשורת ואף בטלויזיה תיארו אותו כ"אימת הילדים של העיר שלי" ו"פדופיל סדרתי", יצאו בהצהרות, זהות הבחור מוכרת מאוד בסביבת המגורים שלנו ושמו הועכר. השכן שוחרר ממעצר לאחר 3 שבועות, אך כששוחרר לא שמענו אפילו הגה על כך ששוחרר על כך שזוכה מכל אשמה והמשטרה הודתה שזה היה מעצר לחינם, אף אחד לא טרח להתנצל על כך שפרסמו את שמו בחדשות כאנס סדרתי וכאימת הילדים. 
זה אחד המקרים הראשונים שגרמו לי בתור נער בן 16 להתחיל להטיל ספק במה שאני רואה בתקשורת, מאז ועד היום אני יכול להשליך מלא סיפורים על כמה התקשורת ברובה אינה קרובה בכלל לאמת, או מעוותת אותה, מפאת סיבות ביטחוניות לא אפרסם מקרים ודאיים שנחשפתי אליהם בצבא שפורסמו בתקשורת באופן שגוי לחלוטין. 
ומה נתן לי השראה לכתוב על זה , האמת שדווקא האירועים שקוראים רחוק מאוד מכן, כל מערכת הבחירות בארצות הברית, ופני שאני כותב את מחשבותיי בנוגע לאירוע הגדול הזה שנקרא בחירות לנשיאות האמריקנית, אני איני תופס מדונאלד טראמפ ולא חושב שהוא מתאים להיות נשיא ארה"ב (לא שיש לי זכות בחירה כן) אבל היה קשה להתעלם מכן שהתקשורת תפסה צד , בדומה למערכת הבחירות בארץ,  גם שם התקשורת מנסה להשפיע על הבוחר ומנסה להשחיר את שמו של טראמפ, התקשורת תופת צד באופן מובהק אך לא קולטת את העיוות שהיא יוצרת, בשביל לראות את מידת ההשפעה הגדולה של התקשורת צריך להסתכל רק למערכת הבחירותהאחרונה שלנו כאן בארץ , כאשר התקשורת תמכה באופן מובהק ברובה 
(למעט כתב ערוץ 2 אחד ועיתון ישראל היום) בהרצוג ובמחנה השמאל. אני זוכר שהיה שם מסע הכפשות מכל הכיוונים שהתנהל בתקשורת, אך בסופו של דבר דעתה של התקשורת והתמונה שהיא ציירה לפני בהבחירות הללו הייתה רחוק מאוד מדעתו של העם והמציאות בשטח, ביבי ניצח את הבחירות באופן מובהק, ללא שום ספק וברוב גדול על פני יריבו הרצוג, מי שהתקשורת רצתה את ראשה כל כך בסופו של דבר דווקא ניצל את המדיה עצמה בכדי להעביר מסרים (המדיה המשמעותית היום היא האינטרנט) ובדיעבד התברר שהקו של התקשורת לצייר ניצחון שמאלי היה לעוכריהם כאשר הוציא המון תומכי ימין לקלפיות בכדי להציל מבחינתם את המצב. היה מדהים לראות זאת אז בתור מי שלא בחר מתוך החלטה שלא לתמוך כי אין מועמד ראוי מספיק, איך שיחקו בראש ההמונים והתקשורת השפיעה (בניגוד לתכנון המקורי שלה) על תוצאות הבחירות באופן ישיר, חשש גדול שגם טראמפ יעבור בחירות דומות ויכהן כנשיא , מצד שני גם האלטרנטיבה שלוו מצטיירת לא משהו, בוא נקווה שאלוהים ישמור על אמריקה בכל מקרה ללא התחשבות בזהות נשיאה ! 
שלא תבינו לא נכון , אני לא משייך א עצמי לגורם פוליטי כזה או אחר , ואני רק מנסה לנתח את הדברים בצורה אובייקטיבית לחלוטין, והנקודה היא דווקא לא קשורה לתוכן מה שאמרתי אלא ניסיתי להמחיש את כוונתי עי מתן 2 דוגמאות להשפעה של התקשורת , על גורל של אומה ועל גורל של יחיד בסביבתו. 

ולאחר כל זה, אחד החלומות הגדולים שלי היא להיכנס לעולם התקשורת ולהיות עיתונאי חוקר, אולי מתוך התסכול שבלראות את התקשורת היום.

0 תגובות
החוק היבש שנרטב מדי פעם
14/10/2016 22:24
אור
מוזיקה. פוליטיקה, משפט
מי שמכיר אותי יודע שאני שאני רוב הזמן במצב שאני שומע שירים, אם זה בדרכים, בבית, לפני השינה ותוך כדי העבודה. מי שמכיר אותי עוד יותר יודע שאני אדם של תקופות במוזיקה, וכל תקופה אני שומע בדר"כ שירים דומים או אמן אחד שאני חורש עליו, לפני שנתיים בחורף הייתי בתקופה שבה האזנתי המון למוניקה סקס, מאמין שרובכם מכירים את הלהקה, השבוע נזכרתי בהם והתחלתי לשמוע ברצף את חלק מהשירים שלהם, דיפדפתי בשירים ביוטיוב (המצאת המאה) והתעכבתי על שיר שהמון זמן לא הבנתי על מה הוא באמת מדבר, החלטתי לחקור עליו קצת והזדעזעתי , השיר נקרא "כל החבר'ה", וכמו שיר שכתוב בצורה מאוד צינית לעיתים אני בתור בן אדם שעדיין מתבגר ולומד פירשתי אותו בצורה אחרת מאשר שהוא באמת, ולפני זמן מה ששמעתי אותו שוב החלטתי טיפה לנסותת ולחקור על הרקע של השיר, השיר מדבר על אונס, לפי האינטרנט מדובר על אונס קבוצתי באחד מיישובי הארץ, קיבוץ שמרת או קריית טבעון או שניהם, השיר קיבל משמעות מזעזעת מאוד מבחינתי כשהבנתי את האמת עליו, וזה רק מראה כמה אמיץ היו חברי הלהקה ובראשם יהלי סובול שכתב את השיר , הם היום אמיצים בכף שזה היה הסינגל אחד הראשונים שלהם. השיר הוא שיר קשה , משבל מחאה כנגד התנהגותם של הנערים וכנגד מערכת המשפט שהיטיבה איתם וויתרה להם בגלל טענות כאלה ואחרות. כחלק מהחקירה שעשיתי גלשתי לחקירה קלה על מערכת המשפט וחשיבה על מקרים שנתקלתי בהם בעבר. לצערי איבדתי מאוד עם השנים את האמון שלי הן במשטרה והן במערכת החוק והמשפט בארץ, אתה מבין מציאות בעייתית של נשים שמפחדות להתלונן על אונס בגלל שהכל חוזר אליהם בבומרנג ומצד שני נשים שמנסות ומתלוננות על גברים כחלק מנסיון של "חיסול חשבונות" . אני באמת ובתמים מאמין שאנשים נמצאים בחוץ אחרי שביצעו מעשי זועה כמו רצח או אונס ומצד שני אנשים חפים מפשע יושבים בכלא. 

יש רק משפט אחד בשיר הזה שאני לא מסכים איתו, החוק היבש נרטב , אפילו רבות, נרטב מאינטרסים, מכסף מעמדות כוח ופוליטיקה. 
0 תגובות
מיום ההורים ההוא ליום הזה
09/10/2016 21:43
אור
"לילד יש פוטנציאל בגדול אך אין לו רצון, הוא לא לומד למבחנים ולא מקשיב בשיעורים" " ככה נפתחו רוב ימי ההורים בחיי, והנה אני בתור להיכנס לעוד יום הורים שכזה, עוד 10 דק אני אמור להיכנס, ואז לנשום לרווחה או לצאת בתחושה שאיכזבת את האנשים הכי חשובים וקרובים לך, אני יושב על הספסל ומסתכל על כל החברים, וגם הנערים שסתם חולקים איתי את אותה הכיתה נכנסים ויוצאים מחוייכים מהכיתה, חיוך כזה של תחושת הקלה, כאילו יצאו מחדר של רופא שבישר שהתוצאות לבדיקות הן שליליות וכרגע הכל תקין בגופם. מרוב חשש אני מתחיל להיזכר ולשחזר את שנותיי הקודמות בתור נער צעיר, מנסה להבין מה לא היה בסדר בזמנים ההם ומה האירועים שגרמו לי לפתוח פער ולהפוך להיות לתלמיד גרוע,

אז אני יושב וחושב אחורה, האם זה התקופה שהייתי ממוקד בבית החולים בליווי בן הדוד בחודשיו האחרונים לחייו אשר נלחם במחלה הארורה הזו, יכול להיות ששם הקשב שלי החל להיקרע, הייתי יושב ובוהה וחושב לאחר המוות שלו על כל דבר למעט הלימודים עצמם.  "לא יכול להיות, זה רק תירוץ" אני אומר לעצמי בקול, אני מסתכל על השעון והשעה כבר הגיע, אך יש בתור עוד 3 חברים ואותה, כן זאת שבגללה הייתי מבואס לפני שנה והחזקתי עת עצמי שלא לבכות בשיעורים, זאת שכל כך רציתי אבל פספסתי, זאת שכשהיה לי האומץ לעשות את המהלך כבר אחר הקדים אותי ועכשיו יושב לידה יד ביד בהמתנה משופת לתור. והוא החבר הכי טוב שלי שלא היה מכיר אותה בלעדיי, והכאב שהרגשתי כשהם הכירו והרצון להיכנס להם באמצע ולהפסיק את זה כבר, את הסבל שלי בלקנא בהם.  

"די כבר עם המחשבון הרעות האלה זה לא אתה" אני אומר לעצמי הפעם בראש. "תורנו הגיע" אמא אומרת ואנחנו נכנסים לכיתה יחד, 

באותו לילה אחרי השטיפה שהוא חטף מאמא בדרך הביתה ואחרי הצעקות שלה על אביו על כך שהוא אדיש והילד הולך לאיבוד, פתאום הוא חושב לעצמו , זהו זה יום ההורים האחרון בחיי, מכאן אף אחד לא ייקח את מה שאני עושה ויגיד להורים שלי, מכאן זה אני לעצמי בלבד. אני רואה את עצמי מצליח ומתגייס עוד כמה חודשים, בכדי להוכיח בצבא מה אני שווה, "אבל אני בן אדם שמן והגיוס שלי מוטל בספק" די עם המחשבות האלה אני אומר לעצמי, אצליח במה שיתנו לי, אהיה חייל טוב ואגרום גאווה לאמא ואבא.

6 שנים אחרי , אני יושב כרגע וחושב על הילד ההוא שהייתי, חסר ביטחון , חסר טאקט, מפרש את העולם נכון אך פסיבי מאוד, עברו עליי 6 שנים מטורפות, עשיתי 4 וחצי שנים בתור חייל ומפקד בתפקיד חשוב מאוד שאין מישהו מהסביבה "המצליחה" שלי כנער שהגיע לרמות החשיבות וההשפעה שלי, עזבתי את הצבא כי כבר לא היה לי אתגר, ואני מסתכל הלאה, הכעס על הסביבה בתקופתי כילד עדיין בראש אבל אני מבין שכל עוד הדברים בידיים שלי אז אני נמצא בידיים טובות, אני לפני טיול בהודו, לאחר מכן לימודים, ואז השמיים הם הגבול. 

המסקנה העיקרית שלי (בנוסף להמון ביקורת על המערכת ש"חינכה אותי") היא שכנראה שאם לא הייתי עובר את מה שעברתי לא הייתי מצליח לפתור משברים כמו שאני עושה בשנים האחרונות, לא הייתי יכול ליעץ ולהוציא אנשים לדרך הנכונה מבחינתם וכנראה שלא הייתי הופך להיות האם הדומיננטי שאני היום.עכשיו רק נותר להמשיך לחיות, לראות ולחוות כמה שיותר. 


0 תגובות
קצת על אהבה השנה
05/10/2016 22:31
אור
אהבה
אז מה היה לנו השנה מבחינת אהבה וזוגיות? האמת לא הרבה , האמת לא בכלל, היו כמה התפתחויות לכיוון אבל לא באמת העזתי לעשות את המהלך המכריע ואת הצעד הגדול של לנסות להתחיל, לצאת או להפוך היכרות חברותית לזוגיות. ולמען האמת דווקא השנה הרגשתי שזה לא חסר לי, בשנים שקדמו לה הייתי  מאוד לחוץ זוגיות ורציתי איזה קשר רומנטי כל שהוא, הייתי בוכה לילות ושומע שירי פרידה (כאילו היו לי כאלה בכלל) כל הזמן, אך השנה משהו השתנה, החלטתי לזרום עם הרוח ולא להתבאס מכל דבר, ובעיקר לא לחשוב על זוגיות ואהבה יותר מדי ובטח לא לתת לזה חשיבות עליונה כמו בשנים שעברו. 

אז במבחן התוצאה הצלחתי, כמות הלילות העצובים שלי בשנה האחרונה שאפו לאפס, הייתי יוצא עם חבר , ממשיך לא להעז ואפילו לא הייתי מאוכזב מעצמי יותר מדי, בניגות לתקופות שלפני כן שהייתי כל כך לחוץ ומדוכא בגלל העניין הזה שהיה תמיד מרחף לי מעל הראש והכביש לי על הכתפיים כמו משקולת כל הזמן. 

מצד שני עוד תוצאה לכך היא עוד שנה ריקה מכל קשר רומנטי וזוגי בחיי, אני מתחיל לחשוב מה הדרך הנכונה, האם להמשיך להסתגר בעצמי ולהגן על עצמי מפני דיכאונות ועצבות או להתחיל להעז ולהתמודד עם זה.

לא מצאתי את הדרך הנכונה עדיין לכך שכישלונות לא ישפיעו עליי כלל ויורידו אותי למטה, אני מרגיש שאני צריך למצוא מישהי לדבר איתה על זה כי החברים והחברות שיש לי עכשיו לא ממש נותנים מענה טוב בקשר לעניינים הללו.
אולי אני צריך לצאת לאיזה טיול ארוך ומסע טוב כדי להכיר אנשים חדשים ולצבור חוויות חדשות, אולי במדינה זרה זה יהיה יותר קל מאשר הפחד להיכשל כאן, בבית שלי, אני אחשוב על זה , בינתיים נזרום ונראה לאן החיים לוקחים אותי. 
4 תגובות
חזרה לכתיבה לקראת השנה החדשה
01/10/2016 23:59
אור
אז אחרי כמעט 4 חודשים ללא פוסט בבלוג הזה , ואחרי שאני לא ממש מצליח להתמיד בכתיבה פתאום הרגשתי דרייב כן לחזור ולכתוב כאן. 
עברו עליי 4 חודשים מורכבים מאוד , עברתי משבר לא פשוט מול החברים הטוביים שלי, משבר שאיים עלינו כקבוצה ועל המשך החברות בינינו. הרגשתי שאני הולך לאבד את כולם כקבוצה ולהישאר חבר רק של חלק מהם.
התובנה העיקרית שלי היא היא שאסור לי לאבד אותם, ואני צריך להיות הגורם שמחר אותם בקבוצה אחת, החלטתי לקחת את העניינים לידיים ולנסות להניע את כולם להיפגש, לדבר ולשתף אחד את השני ביום יום.  זה הולך כרגע ומקווה שזה ימשיך ככה.

המשבר השני שעברתי הוא משבר שקשור לחיים שלי עכשיו והשאלה מה הלאה, לאן אני הולך מכאן, ללימודים ? לטיול ארוך? אני מרגיש שהזמן דוחק בי ורואה את האנשים שמסביבי מתחילים לבנות עצמאות ולחשוב ארוך טווח ואני תקוע בחשיבה שלי ורוצה להינות מהרגע, כמה אני יכול להמשיך לחשוב , איך הייתי רוצה לפעמים שיהיה לי איזה אח גדול שאוכל ללמוד מהחיים שלו ומהטעויות שלו ולעשות את הדברים תוך למידה מהנסיון האישי שלו , לצערי ההורים שלי לא ממש נותנים דוגמא ולא מבינים את הסיטואציה , כי בגילי כבר היה להם אותי אז לא ממש היו בסיטואציה של דאגה לעתיד, אף פעם לא למדו לתואר , אף פעם לא עשו טיול ארוך, ולכן  אני מרגיש לבד במערכה הזו נגד החיים עצמם. 

אז ככה לקראתהשנה החדשה שמתחילה מחר , אני סקרן לדעת לאן השנה הזו תתפתח , כי די ברור מעכשיו שאין משהו שיהיה צפוי בחיים שלי בשנה הקרובה ואצטר לשנות ולהשתנות תוך כדי תנועה. אני מקווה להתמיד בדברים רבים שקיוויתי להתמיד בשנה החולפת ולא הצלחתי, ומקוה שיהיה לי את הזמן, הרצון והנחישות להמשיך לשתף כאן את אשר על ליבי.. בנוסף מקוה שיהיה לי האומץ לשתף את החומרים הכתובים והאמנויות שעבדתי עליהן בשנה האחרונה, כרגע אין לי אותו. 

שתהיה לכולנו שנה פוריה וטובה
0 תגובות
קנאה
31/05/2016 23:18
אור
זו הקנאה שעוטפת אותי כל פעם שאני רואה אותם ביחד. צוחקים, מתנשקים ונהנים מהסיטואציה. אין קנאי ממני בעניין הזה. הם לא ידעו איך כשחזרתי מהישיבה האחרונה איתם בכיתי כמו ילד. באוזניות שירי פרידה. הם לא ידעו איך התפרקתי מבכי במשך חצי שעה הליכה. ועל מה? על פארש. על זה שהם ביחד ואני לבד. 
החשש הכי גדול שלי הוא שהקנאה הזו תגרום לי לעשות דברים אכזריים. לדרוך על הערכים שאני מכיר ולהסב סבל למעוררי הקנאה האלה. אולי כדאי שאעזוב קצת אותם ואתעסק באיך לשפר את המצב שלי בעניין הזה. 
אני חייב למצוא איזה נפש תאומה לדבר איתה על הבעיות האלה . לשתף אותה ברגשות שלי. ושתרגיע את הסערה הזו שמתפתחת בי
2 תגובות
המעז לא מפסיד
22/05/2016 22:19
אור
נראה שכל יום שעובר עליי הוא יום טעון רגשית, הגיע הזמן לקחת הכל בידיים ולנסות לעשות משהו עם החיים שלי, זה זועק לי מכל עבר בבית הקטן שאני חי בו, אני בן 23, אף פעם לא חייתי בפרטיות, מאז ומעולם אני חי בבית הקטן, חולק את החדר שלי אם אחותי הקטנה. הייתי תמיד רוצה להיכנס לחדר ולנעול אותו מאחוריי, אבל זה אף פעם לא יכול לקרות. תמיד יהיה את מי שיפר את השט ויפתח את הדלת, וישאל מה קרה ומדוע אני מסתגר.

אני בן 23 , אף פעם לא הבאתי אישה הביתה. 
זה בגדר חלום לנעול את החדר, להיות רק אני והיא בחדר הריק, לשכב במיטה, לעשות את מה שאוהבים עושים כשיש להם פרטיות , אבל אין לי , לא את זה ולא את זה. 
מי שמכיר אותי , מכיר אדם מחושב, חכם, מפוקח. אבל העניין שאני לא רוצה את התארים האלה, איני רוצה בהם עוד. אני רוצה חיים מלאים , מלאים בטעויות ובתובנות שיבנו כתוצאה מהן, חיים מלאים ברגעים מרתקים שכרגע חסרים לי מאוד.

אני חייב לעשות הדלקה מחדש לחיים שלי, לחוות חוויה גדולה ממש בקרוב, אולי איזה טיול , אולי זוגיות עם תעוזה מצידי , אני לא יודע מה יקרה בהמשך, אבל אני יודע שאני מעדיף להתרסק ולהיכשל על פני השלמה עם המצב הקיים .
1 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »